<h1>ספר החינוך מצוה מ"ח</h1>
<h2>דף פה:</h2>
שלא יכה הבן האב והאם, ואפילו אם הם יכו אותו הכאה רבה בכל זמן שלא ישאו נפשם להמיתו, שנאמר [שמות כ"א] ומכה אביו ואמו מות יומת. ואף על פי שלא הזהיר הכתוב בפירוש על זה שיאמר אל תכו האבות אלא שכתב עונש המכה אותם, ודרך התלמוד לעולם לשאול בענין כזה ולומר עונש שמענו אזהרה מניין, גם בזה יש לנו אזהרה, שהרי אנו מוזהרין על כל איש מישראל שלא להכותו, שכתוב במי שנתחייב מלקות ארבעים יכנו לא יוסיף [דברים כ"ה], וכל שכן למי שלא נתחייב, והאב בכלל ישראל הוא, ואזהרתו מהכא. ואף על פי שלאו זה של לא יוסיף נחשב לאו בפני עצמו, מכל מקום הרי כלל בידינו שכל שיש בו כרת או מיתה יש בו לאו חוץ מפסח ומילה, ובהכאת אב ואם הרי יש בו כרת בלא עדים ומיתה בעדים, ועל כן יש לנו לומר על כל פנים שנלמוד האזהרה בו מקרא לא יוסיף אחר שלא מצאנוה במקום אחר, ותהיה עיקר האזהרה לישראל ובכללה נלמוד למכה אב ואם. וענין חיוב המיתה במכה אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"ה ע"ב] שהוא כשהוציא מהם דם דוקא, מה שאין כן בשאר כל אדם שאפילו הוציא מהן דם ניתן לחיוב ממון. משרשי המצוה ליסר הנבלים והמוסרים שהרימו יד במי שהביאם לעולם ברצון האל ועשה להם כמה טובות, ומלך במשפט יעמיד ארץ. דיני המצוה כגון מכהו לאחר מיתה שפטור, והכהו על אזנו וחרשו שחייב מיתה שאי אפשר שלא יצא טיפת דם בפנים, והעושה בו חבורה לרפואה שפטור, ולכתחילה לא יעשה לו רפואה שמביאה לחבורה אם אפשר על ידי אחר, ודין שתוקי שחייב על אמו ועל אביו, ודין גר שהורתו שלא בקדושה שאין חייב בשניהם, ודין גר שאסור לו להכות אביו גוי דרבנן, ודין מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים מפורסמים שפטור על הכאתן עד שיעשו תשובה, אבל אסור הוא מכל מקום אפילו קודם תשובה, ולכל אין נעשה הבן שליח בית דין ליסר אביו חוץ ממסית, ויתר פרטיה בסוף סנהדרין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות וטומטום ואנדרוגינס. ועובר עליה והכה אותם הכאה שיש בה חבורה בעדים והתראה מיתתו בחנק, ובלא חבורה חייב עליהם כשאר כל אדם, שהמכה חבירו הכאה שיש בה תשלומין של שוה פרוטה משלם ואינו לוקה, ואם אין בה תשלומין שוה פרוטה לוקה ואינו משלם, שהלכה היא אין אדם מת ומשלם, וכן אין לוקה ומשלם.
